<h1>הבתים — שערי הקידוש והשביתה שער רביעי</h1>
<h2>דף לח:</h2>
אסור לפקוד גנותיו ושדותיו כדי לראות מה הם צריכין או היאך הם פירותיהם, שהרי זה מהלך לעשות חפצו, לר"ם. ודבר זה גורם לבעלי בתים שירדו מנכסיהם מפני שמבקרין נכסיהם ביום השבת. והיה להם לעסוק במלאכת שמים. ועוד שמא יראה בהם קלקול ויבוא לתקן ולעשות בשבת. וחסידים הראשונים אם נזדמן להם שיחשבו מחשבה על נכסיהם ביום השבת, לא היו עושים לעולם אותו דבר שחשבו אע"פ [שיש] בו הפסד גדול. ומעשה בחסיד אחד שיצא לטייל בכרמו בשבת וראה שם פרצה אחת וחשב עליה לגודרה, למוצאי שבת אמר הואיל וחשבתי עליה לגודרה בשבת איני גודרה לעולם, והקב"ה פרע לו שכרו בעוה"ז שהצמיח שם אילן לגדור הפרצה וממנו היתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו.
<h2>דף קד.</h2>
מותר לאדם לשמור פירותיו בשבת בין תלושין בין מחוברין. ואם בא אדם ליטול מהם או בהמה או חיה לאכול מהם, גוער בהם ומכה ומרחיקם. והלא דבר זה מחפציו הוא ולמה הוא מותר, מפני שלא נאסר אלא להקנות (עמי) חפצים שאין מצויין עתה או להשתכר ולהרויח ולהטפל בהנאה שתבוא לידו, אבל לשמור ממונו שכבר בא לידו עד שיעמוד כמות שהוא מותר. למה זה דומה, לנועל ביתו מפני הגנבים. המשמר זרעיו מפני העופות וקישואיו ודילועיו מפני החיה לא יספק ולא ירקד כדרך שהוא עושה בחול, גזירה שמא יטול צרורו ויזרוק ד"א בר"ה, לר"ם.
